זה קורה לי כמעט כל יום - בבית, ברחוב, במסיבה, במכולת... באמצע השוק הסואן או בצנטרום של הטבע הדומם. זה יכול להפתיע אותי תוך כדי הליכה, או לחמוק ממני במהלך נסיעה. ככה, בלי הכנה מוקדמת, אני מוצאת את עצמי מפספסת רגעים אבודים. חולפת לצד פריימים שהייתי רוצה לשמר ולא רק בזיכרוני, כשאני מחוסרת מצלמה...
באופן מפתיע, גיליתי שהמשפט 'תמונה אחת שווה אלף מילים', עובד רק כשהמצלמה איתי... וכשלא, סביר להניח שתשמעו אותי מסננת איזושהי קללה עסיסית על זה ששוב פספסתי.
יש רגעים שהם חד-פעמיים. כאלו שאף במאי, גם אם הוא מוכשר בטירוף, לא יוכל לשחזר.
אמנות לכידת הרגע, יכולה להיות ספונטנית או יזומה. צילומי סטודיו למשל, מאפשרים לנו לשלב את שתי הדרכים. אתה יכול לבחור את הרקע, לכוון את התאורה, לעצב את התפאורה וליצור מציאות שתתאים להנצחת רגע ספציפי.
על-אף אופיים השונה, צילומי סטודיו יכולים לרגש לא פחות מאותם פריימים שאנחנו כולנו מפספסים מידי יום. אישית, אני מעדיפה לתת למצולם את החופש לזוז בספונטניות ובמקביל, להציב מולו תנאים טכניים שיסייעו להצלחת הצילום.
ההסתכלות על מצבים שונים דרך עדשת המצלמה, מאפשרת הנצחת רגעים שוליים מזווית אחרת שלא תמיד מוכרת לנו, למרות שמייצגת לא פעם את חיי היום-יום או את השגרה.
התמקדות ברגע אחד, יכולה להוביל אל צילום שיכיל פיסיות כמו מבטים, מגע, או תנוחה מסוימת, אליהם יתווספו באופן טבעי שפע של רגשות עטופים בעוצמה ובכוח.
צילום בכלל וצילומי סטודיו בפרט, יאפשרו לנו שימור והנצחת רגעים יומיומיים. ההתייחסות לאותם רגעים באופן מקורי, תשמש לנו כלי ליצירת צילום אומנותי.
צילום אומנותי, יציג בפנינו מבט שונה וייחודי של רגע. זו יכולה להיות תמונת נוף, צילום בעלי-חיים או מציאות שיש בה אנשים. בעיני, אין באמת מתכון לפיו נוכל ליצור צילום אומנותי. ישנם דברים שעשויים לסייע לנו, כמו קומפוזיציה בסיסית, תאורה הכוללת משחקי אור וצל, או עיבודי תמונה מגוונים, אבל על הראייה עצמה, זיהוי הרגע ולכידתו, אחראי הצלם.
אחת המיומנויות בהן ניחן צלם מוכשר ויצירתי, היא ההתייחסות עצמה לאותו פריים שיכול להיחשב שולי בעיני אחרים ובכך לספק זווית אחרת על העולם ועל הרגעים שבו.
כשם שקיימת אמירה כלשהי בכל אמנות אחרת, כך גם לגבי צילום אמנותי. ככל שהצילום ידבר ללא מילים ויגרור עמו רגש או מחשבה, תדע שהפלאת לעשות. צילום יכול לרתק אליו בזכות הנושא, המסר, הפרספקטיבה, הצבעים ששולטים בתמונה, הפרובוקטיביות, או הפשטות הייחודית שאין לה מתחרים ויש בה לעיתים את כל מה שכובש את ליבנו.
למרות שאין לי מתכון להצלחת צילום אמנותי, אני יכולה להגיד בוודאות שהתבלין החשוב ביותר הוא אהבת הצילום וכן, אני יכולה להעיד על עצמי שלמרות שפספסתי בחיי כמה וכמה רגעים אבודים, אני לא מפסיקה ולו לרגע, להתענג על אהבת הצילום.
