הלוח עם העט המחיק, תלוי בסטודיו ומשמש אותי בזמן צילומי הריון.
מי שעשה אצלי צילומי הריון, יודע שאני לא מתחילה ישר לצלם. סטופר מעולם לא היה לי ובזמן צילומי הריון אני מפנה את כל זמני ומחשבותיי לבאים לסטודיו, מבלי להביט בשעון. לפני כל סאשן צילומי הריון, אני מקדישה עוד קצת זמן להיכרות. שואלת, מתעניינת, מקשיבה, מגששת מי מולי ולאיזה צילומי הריון אתם מתחברים.
וכן, מותר לכם גם לא להתחבר לסוג מסוים של צילומי הריון ולבקש צילומי הריון ספציפיים, בסגנון ובטעם השמור לכם. אחר-כך אני רושמת על הלוח תזכורות לעצמי ולמצולמים. לאט, לאט, הלוח מתמלא. משלב את בקשות המצולמות ומתובל בקונספט שלי: "צילום עם הגיטרה", "צילום עם בד תחרה אדום", "צילום בחוץ ליד הבריכה", "צילומי הריון עם רקסי הכלב"...
מכאן, אנחנו זורמים יחד אל צילומי הריון שכולנו נאהב. אתם ואני...
בסוף כל יום של צילומי הריון, התזכורות נמחקות. הלוח מתנקה ומוכן למצולמים הבאים שיעניקו לו חיים משלו... באחת הפעמים, רגע אחרי צילומי הריון ולגמרי בספונטניות, כתבה אחת המצולמות על הלוח את מה שהרגישה. אני מודה שהוחמאתי. באותה ספונטניות ובלהט הצילומים, שלפתי את המצלמה וצילמתי לעצמי את הלוח. את התמונה, שמרתי בתיקיה נפרדת, שקראתי לה: "לוח סטודיו – צילומי הריון".
מאז, בורכתי... לצד אלפים של צילומי הריון, התמלאה גם תיקיית הכיתובים שעל הלוח. את חלקם אני מרשה לעצמי לחלוק כאן איתכם ואת האישיים יותר, שומרת לעצמי ומתענגת עליהם, ככה סתם, כשבא לי פתאום לחייך. והרי התודה האמיתית, לא נאמרת דווקא במילים. אין כמו רגעי החיוכים שלכם, כשאתם מסתכלים באלבום צילומי הריון, שבמקרה... צולמו על ידי.
תודה לכל אחד ואחת מכם, על שהענקתם לי את הזכות לצלם אתכם ולהיות שותפה לתקופה כל-כך ראשונית, מיוחדת וקסומה.
